ספר המתים החיים הטיבטי, ע"י סוגיאל רינפוצ'ה

Day 1,946, 08:29 • Published in Israel Israel • by Tsahi K

ספר המתים והחיים הטיבטי הוא יצירת מופת למשתמש בנושאי החיים והמוות. זהו מקור מופלא של השראה דתית המגיע מתוך הליבה הפנימית של המסורת הטיבטית. סוגיאל רינפוצ'ה מציג לפנינו בדרך ברורה ובהירה את תמצית הבודהיזם הטיבטי. בתוך כך הוא בוחן את המכשולים ואת התגמולים הנמצאים על שבילי הדרך הרוחנית. זוהי חכמת טיבט במיטבה וללא ספק הקלאסיקה הרוחנית החדשה של תקופתנו. "כמדריך למסורת הטיבטית ולתובנותיה בנוגע לחיים ולמוות אין לסוגיאל רינפוצ'ה אח ורע". ביקורת הספרים של הניו - יורק טיימס. "סוגיאל רינפוצ'ה...כתב את שווה הערך הטיבטי לקומדיה האלוהית. סביר להניח שזהו הספר שדנטה היה כותב לו היה מטאפיסיקאי בודהיסטי, ולא משורר נוצרי". הניו - יורק טיימס, מדור ספרות "למשנתו של רינפוצ'ה יש הרבה להציע...הטון המעשי שלו, כשהוא מתובל בקטעי שירה מתוך הסאגות הטיבטיות, נוטל את העוקץ מפחד המוות, וגורם לו להיראות כמו חבר ותיק". לוס - אנג'לס טיימס. "זהו הישג מופלא. האופן שבו ספר זה נוגע ללב כל אדם ומעורר את התודעה הוא מתנה שערכה לא יסולא בפז". סאן - פרנציסקו כרוניקל, מדור ספרות. "ספר המתים והחיים הטיבטי הוא אחד הפנינים שנשרו לחיק המערב... חכמה עמוקה שהייתה מוגנת במשך שנים במנזרים מבודדים בהימאליה... אין זה עוד ספר במתכונת 'איך להצליח ב..' זהו ידע אמיתי ונדיר... חדוות החיים, ההומור וההעדר הגמור של חשיבות עצמית, מפכים בטקסט ונוגעים בקורא במקום של פשטות ופליאה... העובדה ששני העותקים של הספר שבידי (הגירסה האנגלית והעברית) נמצאים באופן קבוע בהשאלה, מבטאת את העיניין הרב שמעורר הספר אצל אנשים הרוצים לדעת על המוות יותר משהתרבות המערבית נכונה או יודעת לגלות". רחל גורודון, עיתון הארץ. "...זהו ספר חשוב מאוד וטוב שתורגם לעברית. אין לי ספק שהוא זוכה ויזכה לכבוד ולהצלחה הראויים לו". שמעון לב, ידיעות אחרונות סוגיאל רינפוצ'ה נולד בטיבט וגודל על - ידי אחד מהמורים הרוחניים הגדולים ביותר של תקופתנו, ג'מיאנג קינטסה צ'וקיי לודרו. כמייסד והמורה הרוחני של תנועת ריגפה, רשת של מרכזים בודהיסטיים, הוא נוסע ומרצה ברחבי העולם.

במקרה זה איננו רואים אפילו צורך להתווכח עם טענות כותב החוברת. אנחנו מקבלים את ההנחה, על פיה התורה אומרת שיש חיים לאחר המוות. אך כותב החוברת ישמח לדעת, שכל מיתולוגיה ודת בעולם - אלילית כמונותיאיסטית - אומרת אותו דבר. תיאור החיים אחרי המוות כאור גדול השופע אהבה נפוץ במיתולוגיות רבות. נביא כאן דוגמא אחת בלבד:

"עתה משמפציע אור הבארדו (תודעה נעלה) של המוות עלי,
אשליך את כל אחיזותי, כיסופי וקשריי,
אכנס ללא הסח דעת המודעות הצלולה של התורה,
ואטיל את תודעתי אל חלל הריגפה (תודעה שלווה) שטרם נולד
ובעזבי את גופי, החיץ העשוי בשר ודם,
אדע שהיה רק אשלייה חולפת."
(ספר המתים והחיים הטיבטי, עמ' 221)

קטע זה, המגיע מלב לבו של הבודהיזם הטיבטי, מוכיח לנו שגם הדת הטיבטית מאמינה בחיים אחרי המוות. על הרגעים שלאחר המוות כתוב בספר החיים והמתים הטיבטי:
"טבעו של הכל הוא פתוח, ריק ועירום כמו השמיים. ריקנות זוהרת, ללא מרכז או הקף: הריגפה העירומה והטהורה מפציעה... אור צלול וראשוני זה, אשר מראשית קיומו לא נולד, הוא ילדה של הריגפה, שגם אותה עצמה איש לא הוליד- כמה מופלא!"

גם מחבר "ספר המתים והחיים הטיבטי", סוגיאל רינפוצ'ה, מנסה להוכיח, שקיימים חיים אחרי המוות, למרבה הפלא- בעזרת אותם המחקרים בהם משתמש כותב החוברת! גם הוא מביא את מחקריה של אליזבת קובלר-רוס ושל החוקרים האחרים האומרים, שיש חיים אחרי המוות, ומביא סימוכין מתוך כתבי הקודש הטיבטיים, כפי שכותב החוברת מביא סימוכין מן התורה. גם בקטעים טיבטיים עתיקים אלו אנו רואים אותם האלמנטים: השתחררות מגוף גשמי, אור מופלא וכו'. שוב, אנו רואים שליהדות אין מונופול גם בתחום זה.

אם נכונים מחקריה של אליזבת קובלר-רוס - קשה לדעת. אנחנו עצמנו מאמינים שכן. בכל מקרה, אסור להשתמש בהם כאסמכתא מדעית מוכחת, מכיוון שהם טרם הוכחו, והקהילה המדעית טרם קבלה אותם. אם יוכחו כנכונים, כל המסורות המיסטיות והדתות בעולם יוכחו כצודקות בעניין זה, והחוכמה המשותפת של הדת הטיבטית, היהדות ולמעשה כל אמונה עתיקה אחרת יוכחו כגוברות על דעתו ארוכת השנים של המדע בעניין חשוב זה.